תוכן

ב) וכשנתקנה הבינה דא"א, במקום הגרון כנז’, אז נוסף בהם הארה, וחזרו בבחי' פנים באחור. פירוש: פני ז"א, כנגד אחורי נוק'. וכאשר נתקנו חג"ת דאריך, שאז נתקנו גם רישין או"א, בפרצוף גמור, אז נוסף בהם הארה, וחזרו להיות זו"ן בבחי' הד', שהיא פב"פ. ופני כלם נוטים נגד היסוד דא"א, ע"ד הנז"ל באו"א. והרי נשלמו ד' הבחי' בזו"ן. וכ"ז בהיותם בבחי' נקודות בלבד. והנה כיון שנתקנו או"א בבחי' פרצוף, שהוא התקון האמיתי, אז בא זמן תקון זו"ן, בבחי' פרצוף ג"כ.
(ונלע"ד חיים, שאין הכונה עד שנתקנו כל י"ס שבהם. אמנם היה כפי סדר המדרגה שיש בהם, הנז"ל בתקון או"א, נמשך כפי ערך התקון של א"א. ונמצא כי כשנתקן חג"ת דאו"א, נתקנו כח"ב דזו"ן, בבחי' פרצוף גמור. וכשנתקנו נה"י דאו"א, נתקנו חג"ת דזו"ן. ואחר כך נתקנו גם הנצח הוד יסוד שבהם. כנלע"ד.(